למה אנו חוסמים את החיממים שלנו בתנאי לחות קיצונית? (מבחן החום והלחות)
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים רבים, לחות גבוהה ולפעמים גם טיפות מים. זו סביבה שמתאימה בדיוק להרס חוטי החשמל.
על החיממים שלנו יש סימון IP66. זה נשמע מרשים, אבל עבורנו, סימון כזה הוא רק דף נייר. אנו לא סומכים על מבחני לחות בלבד כדי לדעת אם החיממה תוכל לעמוד בתנאים של בית אמיתי במשך חמש שנים.
כי הלחות היא ערמומית.
היא לא נשארת רק בחוץ – עם הזמן, אדי המים מצליחים לחדור פנימה. הם עוברים דרך חוסמים או דרך חומרים שהתבלו. כשהם נמצאים פנימה, הם מתחילים לפגוע בחוטי החשמל ובחיבורים שלהם.
לכן אנו משתמשים במבחני חום ולחות. אנו יוצרים “חדר עינויים” – סביבה של חום קיצוני ולחות גבוהה – כדי לגרום לכשלים לקרות במעבדה שלנו. אנו מעדיפים שהמכשיר יכשל במעבדה שלנו, ולא בחדר האמבטיה של הלקוח.
הבעיה של “היום ה-500”
החוסמים עשויים להיות מושלמים ביום הראשון… אבל מה קורה ביום ה-500?
חשבו על זה: הפנס האינפרא-אדום נהיה חם, ואז הוא מתקרר. אחר כך הוא נהיה חם שוב. ההתרחבות וההתכווצות התמידיות עלולות לגרום לעיוות במעטפת המכשיר או להרפיית החוסמים.
לכן אנו דוחפים את המכשירים לגבולות התרמיים שלהם, ואז חושפים אותם ללחות. אם החוסמים מתכווצים אפילו במעט, אנו גולשים זאת. אנו בודקים כל חיבור לטרור וכל חלל במכשיר על נוכחות של טיפות מים. אם המכשיר אינו יבש לחלוטין, הוא לא עובר את הבדיקה.
האיזון הקשה
הבעיה היא שאם נעשה את המכשיר מאוד אטום, ניתקל בבעיה חדשה – החום יישאר בתוך המכשיר. אם החלקים האלקטרוניים לא יכולים לנשום, הם ייהרסו. זו בעיה של איזון. עלינו למנוע את חדירת המים, אך בו זמנית לאפשר לחום לצאת החוצה.
אנו פותרים זאת באמצעות פתחי אוורור חכמים ומיקום נכון של מערכות קירור. לפעמים זה אומר שעלינו להגדיל את גודל המכשיר כדי שיהיה מספיק אוורור. עבורנו, גודל גדול יותר הוא מחיר קטן עבור מכשיר שלא ייהרס.