למה אנחנו חוסמים את החימומים של האמבטיות בתנאים קיצוניים (לפני שהם מגיעים לביתכם)
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים רבים, טיפות מים שעלולות לפגוע במכשיר, וטמפרטורות שעלולות לעלות מטמפרטורות קרות מאוד לטמפרטורות גבוהות בתוך חמש דקות בלבד.
אם האטימה לא טובה או שצינור הקוורץ חלש, המכשיר יפסיק לעבוד. אנחנו לא רוצים לנחש כמה זמן המכשיר יעבוד. במקום זאת, אנחנו משתמשים במבחני עמידות בתנאי לחות כדי לגלות בדיוק איפה המכשיר עלול להיהרס.
המאבק נגד הלחות
רוב המכשירים נהרסים באותו מקום – בנקודה שבה החוט נפגש עם האלקטרודות. אדי המים הם דבר ערמומי – הם מצליחים לחדור לתוך המכשיר, לפגוע במגעים המתכתיים, ולגרום לחלודה או לקצרים.
כדי למנוע זאת, אנחנו שם את המכשירים בתא מיוחד עם לחות של 95%. כך, הלחות חודרת לכל פתח קטן. אם האטימה לא טובה, המים יחדרו דווקא במעבדה שלנו, ולא בתקרת הבית שלכם.
זכוכית קוורץ ובעיית הנקודות החמות
אנחנו משתמשים בסוג מסוים של זכוכית קוורץ, מכיוון שהיא יכולה לעמוד בשינויי הטמפרטורות הקיצוניים. אך יש בעיה – מים קשים יוצרים שכבות של מינרלים על הצינור. עם הזמן, זה יוצר “נקודות חמות” שבהן החום לא מתפשט באופן אחיד.
אם זה קורה, הזכוכית עלולה להישבר. מבחני העמידות שלנו מחקימים שנים של חשיפה לאדים. אנחנו רוצים לוודא שכשמים קרים פוגעים בצינור החם, הזכוכית תישאר שלמה.
האיזון העדין
נראה שהפתרון הוא פשוט – לאטום הכל היטב. אך זה יוצר בעיה חדשה: הרכיבים האלקטרוניים בתוך המכשיר עלולים להישרף. זו בעיה של איזון – עלינו לאזן בין האטימה לבין זרימת האוויר הדרושה כדי שהחוטים יישארו קרים. זו גבולות דקים, אך זו הדרך היחידה להבטיח שהמכשיר יוכל לעמוד בתנאי אמבטיה חמה מבלי להיהרס.
בזמן שאנחנו עורכים את המבחנים האלה, אנחנו עוקבים בקפידה אחר ההתנגדות של הרכיבים החשמליים. אם ההתנגדות עולה, זה אומר שהחוטים הולכים ונהיים דקים יותר. אנחנו שולחים רק את המכשירים שנשארים שלמים.
כי הדבר האחרון שאתם רוצים זה שהחימום יפסיק לעבוד ברגע הראשון שאתם נכנסים לאמבטיה חמה.