למה אנו מחייבים את הנורות שלנו לעבור בדיקות קשות של לחות
חדרי אמבטיה הם באמת מקום קשה עבור רכיבי החימום. ברגע אחד האוויר בחדר יבש לחלוטין, וברגע הבא – יש שם אווירה של חדר אדים עם לחות של 100%. אם נשלח את הנורות האלו בלי להחשיף אותן לתנאים הקיצוניים האלו, סביר שהן יקרסו מיד לאחר שמישהו יעשה מקלחת ארוכה וחמה.
הבעיה עם הלחות היא שאדי המים הם למעשה אויבם הטבעי של גופי הקוורץ. אם יש אפילו חור זעיר באטמים, הלחות תחדור פנימה ותפגע בחוטי הטונגסטן. זה סוף הדרך עבור הנורה.
לכן אנו מבצעים בדיקות של חשיפה לחום ולחות גבוהה. אנו חושפים את הנורות לחום גבוה ולחות גבוהה כדי לגרום להן לקרוס. אנו לא מחפשים כאן תוצאות “מושלמות” – אנו מחפשים את נקודת הכישלון של הנורה. אנו רוצים לדעת בדיוק איפה האטמים נשברים.
יש גם את בעיית ההלם התרמי. מעבר מטמפרטורה נמוכה מאוד ל-1000 מעלות צלזיוס בתוך כמה שניות יוצר לחץ עצום על החומרים. אם נוסיף לכך אדי מים, יש סיכוי גדול שהזכוכית תנשר או שהאטמים יישברו.
אם נורה לא יכולה לעמוד בבדיקות האלו, אין לה שום סיכוי לשרוד בחורף הקר בבית אמיתי.
כדי לעבור את הבדיקות האלו, אנו משתמשים בקוורץ איכותי יותר ובאטמים חזקים יותר. יש כמובן חיסרון: בגלל שהאטמים כל כך חזקים, המבנה של הנורה נהיה קשיח יותר. זה אומר שצריך להיות זהירים בהתקנת הנורות. אם האטמים יהיו חזקים מדי, ייווצרו נקודות לחץ שיהרסו את כל העבודה שעשינו במעבדה.
אבל אנו מוכנים לקחת את הסיכון הזה. בסופו של דבר, הדבר היחיד שחשוב הוא נורה שלא דולפת.