למה אנו חושפים את מחממי האמבטיה שלנו לתנאי חום ולחות קיצוניים
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. בגלל האדים הרבים שנוצרים מהמקלחת החמה והלחות התמידית, האמבטיה הופכת למעשה לסאונה עבור הרכיבים האלקטרוניים.
רוב המחממים לא נהרסים רק בגלל שהרכיבים החוממים שלהם “נכנעים”. הם נהרסים כי האטמים שלהם נהרסים או שהחוטים שלהם מתקלפים. לכן אנו לא פשוט מייצרים את המחממים האלה ומקווים לטוב. אנו חושפים אותם לבדיקות של חום ולחות קיצוניים, כדי שהם ייהרסו מראש – הרבה לפני שהם מגיעים למחסן שלכם.
המאבק נגד הלחות
אדי המים הם ערמומיים. הם מוצאים את הסדקים הקטנים ביותר במארז של המכשיר וחודרים פנימה. כשהם נמצאים בפנים, הם יושבים על המגעים החשמליים ועל הרכיבים שתומכים בצינור הקוורץ. עבור מנורה אינפרא-אדומה רגילה, זה פירושו גזר דין מוות – זה גורם לחלודה, חמצון, ובסופו של דבר לקצר חשמלי.
אנו חושפים את המכשירים שלנו למחזורים קיצוניים של חום ולחות, כדי שההרס יקרה תוך כמה ימים ולא תוך כמה שנים. אם האטמים עלולים לדלוף, אנו רוצים שזה יקרה במעבדה שלנו, ולא באמבטיה של הלקוח שלכם.
כשהחומרים נכנעים
החום גורם לחומרים להתרחב. הלחות גורמת להם להיחלש. כששני הגורמים האלה מתחברים, החומרים מתחילים להישחק.
אטם עמיד למים עשוי להיראות מושלם ביום הראשון. אבל לאחר 500 שעות של חשיפה לחום ולחות, הוא עשוי להתכווץ או להישבר. זו בדרך כלל הנקודה שבה ההבטחות של “עמידות למים” נהרסות. אנו עוקבים בקפידה אחר יציבות האטמים, כדי לוודא שהמכשיר יישאר סגור גם לאחר חודשים רבים של חשיפה לאדים.
האיזון הקשה
הבעיה היא שאם עושים את האטמים חזקים מדי, כדי שהמים לא יחדרו, אז החום נלכד בתוך המכשיר. אם עושים את האטמים עמידים מדי, הרכיבים האלקטרוניים שבתוך המכשיר עלולים להיהרס.
זו מעין מלחמה של איזון – אנו משקיעים הרבה זמן במציאת האיזון הנכון, על ידי שימוש במערכות אוורור שמאפשרות לאוויר לצאת, אך לא לאדים להיכנס.
המטרה פשוטה: לקבל מחמם שנשאר יבש לחלוטין בתוכו, אך לא גורם להרס של הרכיבים האלקטרוניים שבתוכו. אנו בוחרים רק את החומרים שיכולים לעמוד בחום, תוך שמירה על הלחות בחוץ.